החלטה בתיק סע"ש 11637-03-13

1.         לפניי בקשה לחייבאת המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה בסך 100,000 ש"ח להבטחת תשלום הוצאות המבקשיםלהבטחת הוצאותיהם, אם וככל שתידחה התביעה שהוגשה כנגדם.

2.         עסקינן בתביעת המשיבה, לתשלום פיצוי בסך 759,000 ש"ח, בגין נזקים שגרמו לה לטענתה המבקשים בגין נטישתם את מקום עבודתם במשיבה לטובת עסק מתחרה שהקים המבקש 1. לטענת המשיבה, המבקשים נטלו שלא כדין את כל מאגרי המידע, רשימת ופרטי לקוחות, ודרכי התקשרות ועבודה מולם, וכן גזלו מהמשיבה לקוחות,  ובכך גרמו לה נזקים כבדים, כלכליים ואחרים.

טיעוני הצדדים

3.         לטענת המבקשים, ככלל, תובעת שהינה חברה מוגבלת במניות תחויב בהפקדת ערובה. על מנת להחריג את הכלל, על התובעת הנטל להוכיח את איתנותה הפיננסית. המשיבה לא הניחה תשתית ראייתית הולמת להוכחת איתנותה הפיננסית. כמו כן, מהנטען בכתב התביעה, ניתן ללמוד כי מצבה הכלכלי של החברה הינו רעוע. הוסיפו המבקשים וטענו כי סיכויי התביעה קלושים, זאת משלטענתם מימשו את זכותם החוקית והחוקתית לחופש העיסוק, ומשטענות המשיבה באשר לגניבת הלקוחות ומאגרי המידע הוכחשה על ידם.

4.         לטענת המשיבה, אין יסוד לטענה כי מצבה הכלכלי הינו רעוע, והמבקשים לא הציגו ראיות המלמדות על כך. הוסיפה המשיבה וטענה, כי תוכל להעמיד כל סכום נדרש לתשלום הוצאות הנתבעים, ככל שתידרש לכך.

            המשיבה תמכה טענתה באישור רואה חשבון מיום 24.6.13.

דיון והכרעה

5.         בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן- תקנות בית הדין לעבודה) לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1983, (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי) הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 [דב"ע (ארצי)  נד/189-9 דניאל סוסנוביק - מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218 - 3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)].

6.         כאשר מתקיימים נימוקים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה, על בית הדין לאזן בין זכות הגישה של המערער לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו. בבואו של בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו. 

7.         במקביל לתקנה 519 ותקנות 427 - 433 לתקנות סדר הדין האזרחי, העוסקות בחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות, נקבע בחקיקה, בסעיף 353א לחוק החברות (להלן: "חוק החברות")., הסדר מיוחד החל על חברה בע"מ,  הקובע כך:

הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן ערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

8.         בית הדין הארצי קבע, כי תקנה 353א לחוק החברות חלה אף על הליכים המוגשים בבית הדין לעבודה (ע"ר 15046-12-11, נחמני נ' קאנטרי פלורס בע"מ, ניתן ביום 28.1.13, פורסם במאגרים).

9.         בית המשפט העליון עמד על משמעות הוראת סעיף 353א לחוק החברות  בעניין נאות אואזיס [רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר, (13.7.2008)], וקבע כי תכלית התיקון לחוק החברות הייתה "להבהיר כי לא הייתה כל כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת במתן ערובה להוצאות הנתבע "; הכוונה ב"כללים מיוחדים" היא "לחזקה שהיתה קיימת, לפיה חברה בערבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות, כאשר הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים" ; החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות ניתנת לסתירה בשתי דרכים חלופיות: האחת - "אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין" ; השנייה - "אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה" ;  החלטה בבקשה להפעלת ערובה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ועליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה, האם מצבה הכספי הרעוע של החברה נגרם על ידי התנהגות הנתבע ועוד.

10.       בעניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ [רע"א  10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים(11.2.2009)] נקבע כי "על פני הדברים, נוכח היותו של סעיף 353א חלק מדבר חקיקה ראשית, המהווה חוק ספציפי ומאוחר לעומת תקנה 519 לתקסד"א, שהיא בגדר חקיקת משנה ומוקדמת יותר, הרי שיש לקבוע כי  סעיף 353א 'גובר' על תקנה 519 לתקסד"א, ככל שהדברים אמורים בעניינה של חברה תובעת" (ההדגשה במקור, ד.ח.ז.). לעניין יישום סעיף 353א לחוק החברות נקבע בפסק הדין כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע לקיים בדיקה בשני שלבים: בשלב הראשון - על בית המשפט לבדוק את מצבה הכלכלי של החברה, דהיינו האם תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין; בשלב השני - ככל שנקבע כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו. בשלב זה יש להביא בחשבון את האיזון בין זכויות הצדדים המתנגשות - זכות הגישה לערכאות של התובע כנגד זכות הנתבע כי לא ישא בהפסד אם תידחה התביעה נגדו; את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע מבטא את הכלל והפטור הוא החריג; את סיכויי ההליך. בית המשפט העליון הדגיש כי הנטל להוכיח הן את יכולתה של החברה לשלם את הוצאות המשפט והן את הנסיבות המצדיקות שלא לחייב בהפקדת ערובה מוטל על כתפי החברה התובעת, וכי בדרך כלל אין זה ראוי במסגרת בקשה להפקדת ערובה לדון בהרחבה בניתוח סיכויי התביעה, ויש להיזקק לכך רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאד; יש לדאוג שקביעת גובה הערובה הנדרשת תהיה מידתית ותאזן נכונה את כל השיקולים הרלוונטיים.

וראו גם:   רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג.טלי עד שינוע בע"מ (29.12.2011); רע"א 6344/10 הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון בע"מ נ' בלורי בע"מ (14.12.2011).

11 .       הנה כי כן, בית המשפט העליון התווה מבחן תלת שלבי לבחינת הבקשה להפקדת ערובה: בראש ובראשונה על בית המשפט לבחון את מצבה הכלכלי של החברה; משקבע כי לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון בשלב השני האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, תוך שיובאו בחשבון, בין היתר הזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים ו "ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג". שאלת סיכויי ההליך אף היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת זו. עוד ציין בית המשפט כי " בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת - להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות" (שם, ההדגשות במקור - ד.ח.ז.). ב שלב הבדיקה השלישי, יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית.

12.       ומן הכלל אל הפרט.

13.       משהנטל להוכיח את חוסנה הכלכלי של המשיבה מוטל על כתפי המשיבה, הרי שיש לדחות את טענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות בשל העובדה שלא נתמכה בתצהיר. ההיפך הוא הנכון. המשיבה היא שהיתה צריכה לתמוך את טענותיה בתצהיר, ומשלא עשתה כן, יש לקבל את  הבקשה, ולו מטעם זה בלבד.

14.       יתר על כן. באישור רואה החשבון, מיום 24.6.13, שצורף לעמדת המשיבה, נכתב כדקלמן: